-___
דבר מערכת
"זה כאילו המצאת את הדיבור האנושי! נוכל לשוחח - סוף סוף; נוכל לשוחח זה עם זה."
"ומה תגידי?”
- המנושל, אורסולה לה גווין
שלום חברים וחברות,
ברוכים הבאים לעיתון הנוער של תנועת תרבות - “קול יוצר”. העיתון נועד לאפשר לנו, בני ובנות נוער מתנועת תרבות בכל הארץ, לדבר זה עם זו, לשתף זו את זה בקשיים שלנו, בתהליכי היצירה ובמה שקורה בבתי היוצרים שלנו.
אני מרגישה שאני מבודדת מדי, שאנחנו מבודדים מדי. אני חושבת על התנועה, אני חיה את בית היוצרים שלי, אבל משהו עדיין חסר. נדמה שכל מה שמקשר ביני לבין התנועה שלי, לבתי היוצרים האחרים ולקבוצות האחרות, הוא המדריכה שלי. והיא, מדהימה ככל שתהיה, לא מספיקה כדי לקשר בינינו. על מנת שנוכל לדבר באמת, לשתף זו את זה ברעיונות שלנו וליצור אותם, על מנת שנהפוך להיות באמת שכבה, ולא סתם שכבה, אלא שכבה שלוקחת אחריות על המציאות שלנו… אנחנו חייבים לתקשר אחד עם השנייה.
ומה אתם תגידו?
אנחנו כאן כדי ליצור. אנחנו כאן כדי לשנות.
מה אתם רוצים להעלות לשיחה עם שאר בתי היוצרים? מה אתם רוצים שהם ידעו? מה אתם רוצים לעשות איתם?
כתבו!
כתבו!
זו הבמה שלכם.
היי, אני ליאור, ואני חניך בקבוצת י"א בפתח תקווה. השנה, לחג היצירה בעיר, קבוצות י' וי"א התחברו להעלאת המחזה "יאליס" - עיבוד די מטורף לעלילות "הרפתקאות אליס בארץ הפאלות".
בחזרה הגנרלית שלנו, עלתה בי המחשבה על כמה שההתנסות הזאת תרמה לי (בין אם ההתנסות בכתיבה, בהקמת תפאורה או במשחק). ולמה לא כולנו יכולים להתנסות בזה? לדעתי התשובה היא אחת – אנחנו לא מקבלים את הבמה. אם רק יבואו ויגידו "אתם יכולים להכין הצגה או כל מיצג אחר על מה שתרצו ואנו ניתן לכם מקום להציג את התוצר" אני משוכנע שיקומו אין ספור אנשים (ולא רק נערים) שישמחו לנסות. כי אם רק תציבו את האפשרות, ואולי תתנו מעט הכוונה, תוכלו לעודד המון אנשים ליצור ולהוציא מעצמם מחשבות ורגשות שהיו כלואים בהם. כל עוד אנו לא עושים זאת, אנו מפספסים עולם ומלואו של יצירות ושל אנשים.
וזו, לדעתי, מטרת התנועה. ליצור תרבות אחרת בארץ. תרבות חופשית ופתוחה יותר, בה לכל אחד יש את ההזדמנות ליצור ולהביע את עצמו בעזרת אמנות - כל אמנות באשר היא. אנחנו לא צריכים לחיות בעולם בו התרבות נצרכת כמו מוצר בסופר - הכל בתשלום, הכל קר וחסר קרבה וחיים. אנו צריכים עולם בו אנו צורכים אמנות ותרבות, והן צורכות אותנו. אנו צריכים מערכת דו כיוונית בה כל אחד משפיע על השני, וכל אחד יכול להשאיר את חותמו באמצעות האמנות שלו על התרבות ועל החברה. כסף ומסחור אינו צריך להוות גורם משפיע על האמנות, והוא לא צריך להיות אמצעי פרסום. לכן אני בוחר לנסות ליצור תרבות. ולא רק אני, המון אנשים ברחבי הארץ. כי אנו נוער יוצר תרבות, ואף אחד לא יכול לקחת את התואר מאיתנו.
קבוצה יוצרת? / עלינה גולדין
שלום חברים וחברות,
אני בתנועה כבר שלוש שנים, אך כפי הנראה סובלת מ"קללת תהליך יצירה" שמשבשת את תהליכי היצירה שלי. בשנה הראשונה הקבוצה התפרקה במהלך תהליך היצירה. בשנה השנייה הפכתי לשחקנית מחליפה 4 ימים לפני כפיים. והנה אנחנו בשנה השלישית, והשינויים בחיי חברי הקבוצה שלי גורמות לתהליך היצירה לסבול מכמות רבה מדי של “אולי” ו”לא”.
לשמחתי, נראה שקללת תהליך היצירה המשובש לא רובצת על חברות הקבוצה השכנה בבית היוצרים "עפולמה" שבעפולה, ואני שמחה עוד יותר לבשר שזכיתי להתארח בחלק מתהליך היצירה שלהן בסמינר משותף שערכנו לאחרונה.
אחרי שדברנו על המתחים ועל החששות לקראת הסמינר, כפיים והשנה הבאה, והוצאנו את התסכול מאי ההבנות ומקצרי התקשורת, הכרזנו חגיגית שאנחנו כאן כדי להישאר, לפחות עד סוף תהליך י”ב. ועם הכרזה חגיגית זו צללנו לעבר כמעט יממה של עבודה על תהליך היצירה.
תחילה קראנו בעיון את התסריט והתייחסנו לתחושות ולרצונות ש"הלמות" רוצות לבטא במהלך ההצגה. לאחר מכן, כשהצטרפה אלינו הבמאית המהוללת יש”ה, התחלנו בהרצות ובחזרות על סצנות ספציפיות. בין תמונה לתמונה, עם הערות במאית, הערות שחקניות והערות מהצופה מהצד, החל המחזה לקבל צורה של ממש.
ואני התחלתי ללמוד מה זה אומר להיות קבוצה, להיות תנועת נוער. ראיתי קבוצת נערות עובדות וכועסות ומדברות וצוחקות ביחד. ראיתי את הקבוצה נכנסת לתהליך יצירה, ויוצרת ביחד, מתוך התחשבות בדברים שכל אחת רוצה, ותוך הקפדה מירבית על איכות ההצגה ועל עבודה רצינית ומושקעת.
הן פשוט היו קבוצת נעורים, כזו שנותנת לחבריה את החופש ליצור ביחד את מה שהם רוצים ליצור, ואת האחריות לדאוג זה לזה.
ואולי זו פשוט המשמעות של “קבוצה יוצרת”.
וזה לא פשוט בכלל.
על ההדרכה / בלה ליטבק
אז לפני כחצי שנה, הגענו אנחנו - ארבעה מדריכים מנתניה לאחת השכונות בעיר. נדמה כי רק אתמול עשינו גיוסים, אבל השבוע נפרדנו מחניכינו, איתם רקדנו, שיחקנו, צחקנו ועשינו הצגות. וגם לפעמים (או רוב הזמן) כעסנו עליהם.
כאשר כף רגלינו דרכה לראשונה בשכונה, החזון, שלי לפחות, היה לגמרי שונה. דמיינתי עולם ורוד, בו החניכים יושבים בישיבה מזרחית על הרצפה ומקשיבים בסבלנות. רציתי שהם יעברו חוויה משמעותית, שהם יתנסו בתיאטרון ויאמצו אותו לחיקם בדיוק כמו שאני אימצתי אותו כאשר הייתי בגילם. אט אט ראיתי את החלום הזה מתנפץ לרסיסים.
החניכים השתוללו, דיברו, צעקו, עלו על השולחן ויצאו כל שניה. הם היו פשוט התגלמות השטן.
אני חושבת שאני מדברת בשם כולם, וההרגשה שלי היתה נחלת כולנו: 'ההדרכה לא מחנכת את החניכים!' 'ההדרכה לא תורמת כמעט בכלום!' 'לעזאזל, זה מתסכל!'
ובכן, זה היה מאוד מתסכל. אבל בסופו של דבר אני חושבת שזה כן הביא לחניכים משהו, לפחות לחלקם. זה לא הביא להם משמעת ולא גרם להם להקשיב לאמא יותר. זה לא חינך אותם להתנהג לחברים שלהם טוב יותר, או משהו בסגנון הזה. אני חושבת שזה הביא להם את האומץ להעיז, את האומץ לעשות דברים שהם רוצים לעשות אבל מפחדים. זה עזר להם להתגבר על המבוכה שיש לפעמים.
בהצגת פורים שהם הציגו, רובם תפסו רגליים קרות לפני והחליטו שהם לא רוצים להופיע. החליטו שזה נורא מביך לשים תלבושת מוזרה ולרגע להפוך להיות מישהו אחר. אחרי שכנועים רבים הם עלו וההצגה רצה.
הם העיזו, ובזכות זה התנסו בדבר חדש. אני חושבת שזו חוויה שהם יזכרו, וילמדו ממנה להבא ששווה לנסות.
אז החוויה שלי בהדרכה היתה מגוונת. לא תמיד רעה, לא תמיד טובה. מי שהולך להדריך צריך להכין את עצמו לכך שאולי זה לא יהיה מושלם כמו שהוא דמיין. כמו שגם אצלכם בקבוצה לא תמיד יש שקט מופתי, כך גם בקבוצה שתדריכו – יהיו רגעים שצריך להשתיק את כולם.
אבל כדי לא להבהיל אתכם יותר מדי, וכדי שההדרכה תעבור לכם כמה שיותר בקלות, כדאי לכם להשתמש בטיפים הבאים:
1. לפעמים הקבוצה מתפרצת לחדר ומתחילה להשתולל. קשה להושיב אותם ואי אפשר להתחיל בפעולה. לשם כך, בקבוצה שלי, אנחנו הפעלנו את הטריק הבא: הכנסו אחד אחד לחדר, במרווחים של דקה בין כל חניך. כלומר, במקום שהקבוצה תיכנס יחד והדיבורים יתחילו עוד לפני שהתחילה הפעולה, כל חניך נכנס לבד ובשקט.
בתוך החדר, דאגו שיהיה שם משהו שיתפוס עניין. למשל: הכינו הופעה קטנה שהחניכים ירצו לראות, או שכל מי שייכנס כבר יתחיל בפעולה – יתחיל לצייר, יתחיל לכתוב וכד'.
2. אם אתם רוצים שהחניכים יהיו אחראיים בקשר לקבוצה, תנו להם אחריות! אם יש חניך שמרעיש, תנו לו משימה לשמור על השקט. אם החניכים לא מתמידים, תגרמו להם לבוא ע"י נתינת אחריות – כדאי לעבוד על יצירה בה לכל אחד יש תפקיד משמעותי, שבלעדיו הקבוצה תינזק.
3. מוזיקה היא דבר שמחולל פלאים. אם החניכים באנרגיות משוגעות ומטורפות, והם לא עושים כלום מלבד לצרוח, נסו להכניס אותם ל"מוד" יותר רגוע בעזרת מוזיקה. לשים מוזיקת רקע בפעולה, או לנגן משהו רגוע. את המוזיקה אפשר לשלב גם עם דימיון מודרך!
4. טיפ אחרון שקשור להתבוננות – הסתכלו בשכונה שהגעתם אליה. התבוננו בבית הספר, בגן המשחקים, ברחוב. נסו לחשוב מה הילדים אוהבים כאן, על מה הם מדברים, איזה מוזיקה הם שומעים? כל זה יעזור לכם להבין את האופי של השכונה וכך תתאימו את הפעולות לקהל היעד שלכם!
כמו שביום צום לא אומרים "צום קל", אלא "צום מועיל", כך אני לא מאחלת לכם הדרכה קלה. אני מאחלת לכם הדרכה משמעותית, שבמהלכה תגלו דברים על עצמכם, שהחניכים יגלו דברים על עצמם, שתקחו אחריות ובייחוד - שתצרו.
צור ניצור חבריי. היו שלום.
תן לי / עלינה גולדין
תן לי
לספר לך על חופש
כזה שצומח במסתרים,
בלילות.
תן לי
לתאר לך רוח,
לצייר את הים הגדול.
האמן לידי המושטת אליך
ביומי הנפתח הגדול.
תן לי
את ידך החוששת
במסע בין אדם לאדם.
שיר לי
את השיר שכתבת לפתע,
צור
את חלקת האדם.
אז מה מחכה לנו בזמן הקרוב?
20-25.7 - עלאמת! מחנות מקומיים בבתי היוצרים לשכבות ד'-ו',ז'-ח'. מחנות מלאים בהרכבי מוזיקה, מופעים, תאטרון, גרפיטי וריקוד. לעשות חיים על-אמת!
27-31.7 - החלוץ! מסע לשכבה הבוגרת של בתי היוצרים, שכבות י'-י"א. לחשוב את החברה בגדול, לשאול ולהנהיג!
27-31.7 - מסע עלייה! כבר לא כל כך קטנים! שכבת ט' יוצאת לקורס הדרכה מטורף של 6 ימים שכולל טיול בהרי ירושלים, מפגשים עם אמנים מובילים והפקת מופעי רחוב!
6-7.8 - כפיים! פסטיבל אומנויות ארצי במעיין עין חרוד. לילה לבן מלא פעילויות, סדנאות, הצגות והופעות!
"קול יוצר" הוא עיתון לנוער בתנועת תרבות שנועד לשמש במה לכל החניכים מרחבי הארץ ולקשר בין כל בתי היוצרים.
זו הבמה שלכם!
כל דבר שאתם רוצים לפרסם ולשתף עם שאר השותפים שלכם בתנועה - זה המקום. השיתוף בינינו הוא כלי אדיר, כלי שנוכל להשתמש בו כדי לתמוך ולעזור אחד לשני.
אז למה אתם מחכים?
כתבו לנו! אתם מוזמנים לשלוח כתבות ויצירות למייל שלנו ואנו נדאג לפרסם אותן בהקדם האפשרי. ליצירת קשר: noar.tarbut@gmail.com
עורכים/ות: עלינה גולדין, ליאור ויינר, בלה ליטבק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה