דבר המערכת
היי חברים וחברות :)
השנה נפתחה זה מכבר ואיתה התרחשויות רבות, בתנועה ומחוצה לה. ש"שים חדשים נכנסו לערים, מד"צים בוגרי "מסע עליה" השלישי של התנועה יצאו לדרכם בהדרכה בערים. אירועי סוכות - המחנות המקומיים וטיול "אסיף" חלפו להם בהצלחה בהדרכה משותפת של מדריכים מהשכבה הבוגרת של תנועת הנוער והש"שים, אירועי חנוכה שונים קמו והיו. בתוך התקופה המתוחה בארץ התרחשו שני סמינרי פתיחת שנה לשכבת י"ב: אחד לחניכים נוכחיים בתנועה שהמשיך אל עצרת רבין, בה נכחו רבים מחברי התנועה, והשני למצטרפים חדשים - התרגשות גדולה. בתי יוצרים קיימים התרחבו למרכזים חדשים ובתי יוצרים חדשים לחלוטין נפתחו. לאחדים מאלו נקבל הצצה בגיליון הקרוב. קשה לסקר את כל האירועים המדהימים האלו, ולצערינו "קול יוצר" חווה קשיים לחזור לפעילות השנה כאשר השכבה אשר החזיקה במנדט על העיתון נכנסה אל שנת השירות שלה. המהדורה הנוכחית היא שילוב כוחות בין העורכים הוותיקים לבין עורכים וכתבים חדשים מהשכבה הבוגרת. הצוות החדש עדיין מצומצם וננצל במה זו להזמין את קוראינו מהשכבה הבוגרת שמעוניינים לקחת חלק בצוות "קול יוצר" כעורכים, כתבים או גרפיקאים ליצור עמנו קשר.
קשה שלא לשים לב לכך שהתנועה שלנו מתרחבת לאיטה, דבר משמח שמביא עמו אתגרים ביחס לתקשורת בין בתי היוצרים השונים בארץ. "קול יוצר" הוא אחת הדרכים שלכם, שלנו, לשמור על קשר, לשתף בתהליכי הדרכה ויצירה, פרויקטים, מחשבות, דעות, הרגשות, תוצרים וכל דבר אחר שתראו לנכון. "קול יוצר" הוא הבמה של כולנו והוא חוזר לפעילות. כולי תקווה שהוא יוכל להיות מקום לתקשורת חיה ויצליח לעורר אותנו למחשבה ויצירה, במרחב הארצי וכל אחד בקבוצתו הוא.
נפתח: בית היוצרים נצרת עילית / דניאלה אברמוב בלקין
את הכתבה הזו אני יושבת לכתוב בהתרגשות מטורפת. אני לא מצליחה לעכל שבאמת יש דבר כזה שנקרא "בית יוצרים נצרת עילית".
אני מאמינה שרובכם לא יודעים על קיומו, אז הרשו לי לספר לכם עליו.
לפני הכל שמי דניאלה אברמוב בלקין מנצרת עילית. אני נמצאת בקבוצת "המישקות" יחד עם חברותי מיטל ברגמן, סופי ויסמן ואלינה ספיבק. בגדול אפשר לומר שאנחנו חלוצות. שואלים את עצמכם למה אני מתכוונת?
ובכן, לאחר שנים רבות שאנו משתייכות לעפולה והסביבה ולמרות שאת הפעולות אנו מקיימות בנצרת עילית במתנ"ס "גורדון" לא הכירו בנו כבית יוצרים משל עצמו. בשנה שעברה החלטנו לקחת את העניינים לידיים ולהקים בית יוצרים, כאן. בנצרת עילית.
לשמחתנו הרבה מנהלת המתנ"ס הגיבה בשמחה וברצון לשיתוף פעולה כך שבית היוצרים שלנו יהיה ב"גורדון".
כשנפתח בית היוצרים השנה, אנחנו החניכות התחלנו להדריך.
על מנת לגייס חניכים יצאנו לגיוסים בבתי הספר היסודיים בעיר שם עשינו הפסקה פעילה והזמנו חניכים להגיע לפעולות בבית היוצרים. אני מדריכה קבוצת יסודי באומנויות הבמה (מוסיקה, תאטרון וספוקן וורד) ואף יהיה לנו מחנה חנוכה מקומי בנצרת עילית שכלהכנה אליו היינו בסמינר הכשרה בעפולה.
בהמשך מתוכננות עוד המון פעילויות בבית היוצרים שלנו, כן, שלנו.
 |
| בתמונה: קבוצת המישקות - אילנה, מיטל, סופי ודניאלה; מדריכיהם משכבת ש"ר מיתר ואדל, ומדריכם הקודם משכבת בארות רון. |
מכתב לשוקלים להיות שותפים לדרך / מאיה גולדווי
הקטע הבא לקוח מתוך מכתב שכתבתי לאנשים שעוד לא הכרתי, שעתידים, אולי, להיות חלק מהקבוצה שלי, מהגרעין שלי.
התחלנו את התהליך של שנת י"ב בסמינר מצומצם, רק השכבה הוותיקה. הפרצופים מוכרים, ההבנה ההדדית של הדבר שמחבר אותנו זה לזו קיימת. המצב ישתנה, ייבנה כאן משהו חדש, עם אנשים נוספים, אנשים שבחרו במקום הזה באופן אחר ממני, שלא גדלו בו כחניכים. מוזר לי לשתף את המכתב הזה, שנכתב לאנשים ספציפיים, גם אם לא הכרתי את רובם אז, אך עם זאת הוא חלק מתהליך כללי יותר, תהליך של צירוף אנשים למעגל הזה, שקורא את המילים האלו ממש, לתנועת תרבות.
בחיים שלי כאן טעמתי את היופי והמורכבות של להיות חלק מקבוצה, למדתי לצאת מעצמי ולאתגר את עצמי יחד עם אנשים אחרים, שאלתי שאלות, יצאתי להרפתקאות שונות ומשונות, למדתי על בשרי את הקושי וההתרגשות, היחד ופריצת הגבולות של תנועה בהקמה.
פעמים רבות הרגשתי שאני הולכת לאיבוד במקום שהוא מאוד שלי. גם מצאתי את עצמי כאן, מניחה שעוד אלך כאן לאיבוד.
החלטתי לספר לכם על שתי השפות שדוברים כאן, במקום המשונה הזה.
שתי שפות שאני לומדת כל הזמן יותר לעומק, כי ניבים אינספור להן, שפת האדם ושפת האומנות.
אני מניחה כי שמעתם אותן זה מכבר, גם אם לא ידעתם זאת ואני רוצה להרגיע אתכם כי אין אלו שפות זרות. כך לפחות אני מאמינה.
המושגים הלא מוכרים שתשמעו סביבכם יתבהרו במהרה, כי את השפות האלו כל אדם דובר בתוך תוכו, וכאן זהו המקום להיזכר בהן, לברוא בהן שיחה, עולם ויצירה.
עוד אני רוצה לומר לכם כי אני לא מרגישה צורך לבקש מכם שתהיו בטוחים בדרך, אני עצמי איני בטוחה בה כרגע. אבל למרות חוסר הביטחון אני מזמינה אתכם, כאשר אתם כאן, להיות כאן, באמת, בניסיון לחקור ולהבין, להביע ולפגוש, כי הפגישה היא הדבר שיוצר את המרחב.
אני לא מבקשת מכם להמציא את הגלגל, תנועת תרבות קיימת, כבר פגשתם בה. היא קיימת באנשים, היא קיימת בקבוצות, היא קיימת כאן ממש, איתכם.
אני לא באה להזמין אתכם לסייר בבית שמוכר לי, לא לגעת כדי לא ללכלך ולהתפעל מתמונות הקיר. תשאלו, תרגישו, תביטו.
נוסף על כך אני מציעה לכם ללמד אותי מילים חדשות, מקווה שאם תרצו תוכלו ללמוד ממני ומכל מי שכאן. מאחלת לנו שנמציא סלנג משותף.
מה אאחל? מה אספר לשוקלים להיות שותפים לדרך?
צעדתי לא לגמרי במודע אל תוך הדבר הזה שנקרא תנועת תרבות בזמנים הרחוקים בהם היה לה שם אחר.
כל אחד מאיתנו בא ממקום אחר, אבל אני מזמינה אתכם ואת עצמי להרגיש שהדבר שאנחנו יוצרים כאן הוא יצירה חדשה ומשותפת.
ברוכים הבאים
וצור ניצור.
ממש בקרוב: ריספקט ברמת אליהו! / עלינה גולדין
ראיון עם ליפז מבית היוצרים תרבותא, לקראת RESPECT הקרוב.
אז ליפז, ספרי לי קצת על עצמך.
"אני חניכה בקבוצת חבש של אופיר וסתיו, ומדריכה כיתות ו' בבית היוצרים תרבותא."
אתן עובדות על תוצר לריספקט?
"הקבוצה עובדת על ריקוד, אבל אני לא אוהבת לרקוד אז אני מנחה במהלך האירוע. מי עולה לבמה ומתי, מה עושים, איך זה מסתדר."
מה זה ריספקט בעצם?
"ריספקט זה אירוע שתנועת תרבות יוצרת בכל שנה, שמביע את מה שהחניכים רוצים דרך אמנות, אמנות רחוב. ריספקט זו הבמה של כל חניך, נער, ש"ש, להביע את עצמו, להוכיח את עצמו, להתחבר לתרבות, להתחבר לאמנות, להתחבר אחד לשני. לפי האמנות שלנו, לפי הכשרונות שלנו אנחנו מתחברים לאנשים שגם הם כמונו."
יש נושא לריספקט?
"הנושא של הפסטיבל הזה זה חבורות, ממש החבורות שנמצאות פה ברמת אליהו. אנחנו חוקרים את מה שיש בתוך החבורות, את היחסים ביניהן. בזה אנחנו מתעסקים בתהליכי היצירה עכשיו."
מה זה אומר שבית היוצרים תרבותא מרים את ריספקט? מה החלק שלכם בתוך זה?
"הקבוצה שלי מתעסקת בריקוד שיש לו משמעות מסויימת שקשורה לחבורות, יש ריקוד, יש הצגות, יש המון דברים שנעשה שיהיו קשורים לחבורות.
הסופ"ש יש סופ"ש עבודה, שזה אומר שאנחנו הולכים לנחשול 30 ומתחילים להקים את המקום, מצלמים את ההכנות, שזה יהיה השטח שלנו, להכיר איפה אנחנו עומדים."
ואת מרמת אליהו?
"כן."
את מרגישה שיש לזה השפעה על השכונה?
"יש לתנועת תרבות המון השפעה על השכונה באופן כללי וגם ריספקט בתוך זה. כולם יודעים שיש חבורות לפי עדות כי יש שיפוטיות ביניהן ומה שמייחד את התנועה זה שכולם שווים באותה מידה והחברויות הן הדדיות, בלי אפליה."
משהו נוסף שאת רוצה להגיד לחברי השכבה שלך?
"שכולם חייבים לבוא והולך להיות מגניב."
אז תרשמו לעצמכם: ביום חמישי הזה 24.12.15 בין השעות 17:00-23:00 יש ריספקט בחניון מול אחוזת ראשונים (הנחשול 30) בראשון לציון.
תרבות/ ליפז אשר
תרבות זה אמנות.
זה לא בא סתם בקלות.
אתה אמן אתה יוצר.
ואתה תדע איך להסתדר.
יצירת חברה אחרת.
חברה שלא מוותרת.
חברה שתדע להעריך ולשמור.
ושנותנת את הכל.
אתה תדע, אתה תדע איך להתמודד,
כשלא תיהיה בודד.
אתה יכול, לשנות הכל.
בעזרת תמיכה ואהבה הכל יבוא למחשבה.
הטריק בהצלחה הוא לא להילחם בפחד,
תתן הכל מעצמך ותראה את הביחד.
זה לא סוד, זה לא סוד שאהבת חינם מנצחת את הכל ,לא משנה עד כמה הקושי הוא גדול.
היופי הוא לראות באנשים את מה שיש בך.
כיף , רוגע ושמחה.
זה נכון, לכל סוף יש התחלה חדשה
ומכאן היא גדלה.
למקום אחר
לאזור אחר
לאהבה אחרת
לתרבות אחרת
ובקיצור , לעולם אחר.
"אקווריום", בית היוצרים כרמים / עלינה גולדין
השנה, אחרי שנתיים כמד"צית בבית היוצרים עפולה, יצאתי לש"ש בראשל"צ ונחתתי ביחד עם עוד שני חברי גרעין בבית יוצרים חדש במרכז הנוער (החדש!) כרמים. אחת הקבוצות שפועלת כאן היא קבוצת י"א קולנוע בהדרכת יוני ואביב שעובדת בשבועות האחרונים על סרט קצר ראשון. יצאתי לראיון עם עדן ונועה, חברות הקבוצה, כדי לנסות להבין מה קורה שם.
ספרו לי קצת על הקבוצה.
"הקבוצה שלנו די מגובשת, יש בה 11 חברים קבועים ולאחרונה יש גם מצטרפות חדשות."
מתי נפתחה הקבוצה?
"הקבוצה נפתחה בחופש הגדול, אחרי מחנה "על אמת"- קורס של חמישה ימים בקולנוע ובצילום שבסופו הכנו סרטון קצר."
ומה אתם עושים עכשיו?
"בזמן האחרון עבדנו על סרט קצר בשם "אקווריום" שעוסק בדיאלוג. הרעיון של הסרט שלנו הוא שהמסע לפולין של שכבת י"א נופל על ט' באב וכשמבקשים להזיז אותו הוא מתנגש בנוביי גוד. בשכבה פורץ וויכוח על התאריך של המסע שגורר את כולם למלחמה שכבתית שבשיאה נגנבות מזוזות מכיתות בית הספר(יש סיפור אמיתי שבו נגנבו מזוזות בפנימייה במהלך וויכוח בין התלמידים). בשלב הזה המורה מתערב ומכנס את הכיתה למשחק "אקווריום" שבו שני הצדדים חייבים לדבר ביניהם, להציג את העמדות שלהם ואת העמדות של הצד השני."
איך נראתה העבודה על הסרט?
"התחלקנו לצוותים שעבדו במקביל על התסריט,העריכה, המשחק, הצילום וההפקה."
איפה הסרט עומד?
"כל הקטעים צולמו ועכשיו עורכים אותו חמישה עורכים סופר מוכשרים מהקבוצה.(עדכון: הסרט מוכן ויפורסם בקול יוצר מיד אחרי הקרנת הבכורה)."
ומה התכנים שהתעסקתם בהם במהלך העבודה על הסרט?
"דיברנו הרבה על דיאלוג ועל דמוקרטיה ובפעולה האחרונה ניסינו להבין מה היה קורה אם אנשים לא היו מתווכחים בכלל."
ילדה/ עלינה גולדין
הושטתי ידי לעברה
ושאלתי
"ילדה, איך אוכל לעזור לך?"
היא נעצה בי מבט
בעיניה הקטרניות, הקשות, הרוגזות.
היא התגרתה בי.
"מה לי ולך? מה את יודעת,
מה את יודעת בכלל
על חיי, כאביי, תשוקותיי."
היד נותרה מושטת,
אמרתי
"תני לי להקשיב לך,
אולי נמצא איזו דרך"
היא כעסה
"אינך מקשיבה לעולם
חושבת שאת כל יודעת.
אין לי איש בעולם, אף אחד
ומה את...
מה את בכלל יודעת"
היא לקחה את היד בהיסוס.
ואני נאנחתי
יש לי עתה איש בעולם,
ילדה עצובה, בודדה,
מתבגרת
ואני לא יודעת דבר.
"קול יוצר" הוא עיתון לנוער בתנועת תרבות שנועד לשמש במה לכל החניכים מרחבי הארץ ולקשר בין כל בתי היוצרים.
זו הבמה שלכם!
כל דבר שאתם רוצים לפרסם ולשתף עם שאר השותפים שלכם בתנועה - זה המקום. השיתוף בינינו הוא כלי אדיר, כלי שנוכל להשתמש בו כדי לתמוך ולעזור אחד לשני.
אז למה אתם מחכים?
כתבו לנו! אתם מוזמנים לשלוח כתבות ויצירות למייל שלנו ואנו נדאג לפרסם אותן בהקדם האפשרי. ליצירת קשר: noar.tarbut@gmail.com
עורכים: מאיה גולדווי, עלינה גולדין, ליאור ויינר, מארה רנוב יעבץ, מאיה לוי.
