יום שבת, 22 באוגוסט 2015

יומולדת שנה לקול יוצר


_________________________________________________________________________________



_________________________________________________________________________________

היי חברות וחברים,

רוב ארועי הקיץ התנועתיים, ובהם קייטנות ופעילויות לד'-ו', מחנה ז'-ח', מסע עלייה והחלוץ כבר עברו, והש"שים החדשים עוד רגע נכנסים לערים (בתקווה שתקציב שנת השירות יאושר במועדו) ועם כל ההתרגשות כמעט ושכחנו שהעיתון כבר חוגג יומולדת שנה! אז אנחנו שמחים לעצור לרגע ולחגוג במהדורת יומולדת שנה ייחודית עם תוצרי תהליך היצירה של בית היוצרים "הבית לילד" בהדרכת מעין. את האיורים לסיפורים ציירו בהרבה אהבה חברי תנועה וחבריהם.
מערכת קול יוצר עוברת בימים אלו ממש שינויים, ובחודשים הקרובים יוכשרו ויצטרפו לצוות עורכים ועורכות חדשים משכבת י"ב (ומשכבות נוספות).
אנחנו מאחלות לכל חברי התנועה שנה מוצלחת, שהש"ש יתחילו את שנת השירות בזמן ועם תקציב מוגדל ושהעיתון שלנו יתפתח וייצור מפגשים חדשים ושיחות חדשות בתנועה.

צור ניצור! 


_________________________________________________________________________________

השטן הטוב\איליה
איירה:מיכל יונה

מה היה קורה אם הייתי השטן? הייתי לוקח את כל מה שאני אוהב, כמו: זהב ויהלומים וקריסטל יפייפיים. הייתי לוקח את כל הסופר-גול בעולם, וגם את הסוכריה הכי גדולה בעולם, וגם את כל הרובים החמודים הייתי לוקח, וגם את כל החטיפים הטעימים בעולם. וכל השוטרים היו רודפים אחרי לתפוס אותי כי לקחתי מהאנשים דברים בלי רשות, בלי אישור מהאנשים. תוך כדי שאני בורח 
התחלתי לחשוב שאולי כדאי לי להחזיר את הדברים לאנשים המסכנים. החזרתי אותם והם שמחו מאוד מאוד.

_________________________________________________________________________________

התרנגולת\ סתיו
איירה: אור אברמוביץ'

היה הייתה פעם תרנגולת גדולה שבקעה מן הביצה. היא חיפשה עזרה כי היה צפוף בביצה. היא קראה לאפרוח, בקול היא קראה: "צפוף לי בביצה!". האפרוח ניסה לעזור לתרנגולת, אבל לא הצליח.  בסוף היא הצליחה לבד לבקוע מהביצה, אבל האפרוח גם עזר קצת.

_________________________________________________________________________________

לעוף על העננים/שרון
איירה: מאיה לוי

היה היה בן אדם שידע לעוף ושמו לאונרדו .בני האדם האחרים גרו על עננים .לאונרדו קינא מכיוון שהוא לא ידע לחיות על עננים והאחרים כן ידעו .לאונרדו רב איתם ואז צעק עליהם .האחרים לא עשו לו כלום .בני האדם האחרים גם קינאו מאוד כי הם לא ידעו לעוף .לאונרדו ניסה לחיות על עננים ולא הצליח :הוא עף אל העננים וניסה לעמוד עליהם ,אבל זה לא הצליח .ובני האדם האחרים ניסו לעוף 
ולא הצליחו :הם ניסו לקפוץ מהעננים ,אך כל הזמן נחתו על ענן אחר .לאונרדו לימד את כולם לעוף ,וכולם לימדו אותו לחיות על עננים, וכולם חיו באושר ועושר.

____________________________________________________________________________

ארטיום הסופר/ארטיום
אייר: רון שמיר

היה היה סופר ששמו ארטיום. ארטיום היה סופר מפורסם בכל המדינה. הוא היה צייר וסופר שאהב לכבד

ולעזור לאנשים. יום אחד הוא ראה ילד בצרה: הילד היה תקוע בתוך בור גדול שנוצר מרעידת אדמה.

ארטיום התעורר מיד ועזר להוציא את הילד שהיה בצרה מהבור שלו; הוא תפס מקל ארוך עם חוט בקצה

ושלח לילד. הילד טיפס החוצה ואמר: "יש. מישהו מפורסם הציל אותי!"

"אתה רוצה חתימה?" שאלה ארטיום. "בוודאי שאני רוצה חתימה!" ענה הילד.

וארטיום לא ידע איפה לחתום, כי לילד לא היה שום דף.

ארטיום אמר: "קח דף, אני אחתום לך שיהיה לך כיף", והוא הוציא דף מהמעיל, אבל הדף היה חלק מסיפור והיה כתוב בו: "מונה ליזה".

המונה ליזה הפכה פתאום לאמיתית והסתכלה עליהם, והם נבהלו. אז הילד אמר:" אני לא מאמין, אני רואה את מונה ליזה!". וגם ארטיום לא האמין שיש מישהו יותר מפורסם ממנו.

ארטיום אמר: "זה לא יכול להיות, המונה ליזה יותר מפורסמת ממני". ואז ארטיום הבין שלא רק הוא מפורסם.

המונה ליזה חזרה לדף, והם חיו בעושר ואושר.


_____________________________________________________________________________

הילד שעשה 6 זריקות/ארטיום

היה היה ילד ששמו: ארטיום. ארטיום טייל לו בחוץ, הוא עשה סיבובים וגם ליטף כלבים. ארטיום נכנס 

לבית וליטף את הכלב שלו, ופתאום הכלב נשך את ארטיום! ארטיום התחיל לבכות וחשב שירד לו 

דם, אבל לא ירד לו דם. באה רופאה וניקתה את הנשיכה. עשו לארטיום זריקה אחת במשרד 

הבריאות, ועוד 2 בבית החולים. עברו כמה ימים וארטיום עשה עוד שתי זריקות. עבר שבוע וארטיום 

עשה את הזריקה האחרונה, ועבר את כל הזריקות בשלום. וארטיום והכלב חיו באושר ואושר עד עצם היום הזה.

______________________________________________________________________________

ללא שם/ אלין
איירה: מיכל שהם


זו היא שיושבת שם

לבדה.

ומסתכלת בך, זו היא שחושבת

לה שם אם לקרוא לך.

ואתה

חושב ואומר לה: "בואי קראי אותי

וארגש אותך מחדש".

והנה אני יושבת שם

איתך,

בספסל. וחושבת האם אתה אותי

הבנתי שיש מישהו שישמח אותי אפילו

מרגש, או מעציב, או אפילו

אבל כשהבנתי אותך באמת.

ברגעים הכי קשים.

משמח.

כשאני ואתה יושבים בספסל החום

פתאום ראשי נהיה

כבד,

ונשכבת על הספסל, ומסתכלת אל השמים,

ורואה את השמש מחייכת,

ומביטה אלי בכיף ובאהבה.

וכשמסתכלת עליך מגלה דבר חדש

שלא ידעתי קודם:

(האהבה)

וכל מה שסיפרת עליה מתגלה

אלי כמו שבחיים לא קרה לי.

כשקמתי בבוקר הבנתי שחלומות

אבל אותו החלום לא התגשם. אבל

כשנזכרתי בחלום נזכרתי באותה תשוקה

תמיד מתגשמים,

שהחלום השאיר ל:  זוהי

תשוקתה של האהבה.
____________________________________________________________________________

ללא שם 2/ אלין
איירה: מיכל שהם


לילה קר ואתה שוב לא

פה. יושבת במיטה, מחכה 

שתבוא. תמונות שלנו רצות 

בראשי, רוחות האהבה לא עוזבות אותי.

הרסת ושברת לי את הלב. אולי 

אתה לא יודע אבל לי זה כואב. 

מה איתך? מה איתי? למה המחשבות 

לא עוזבות אותי? 

אותך אהבתי אבל אתה לא האמנת 

מספיק באהבה. לא חשבת שזה אמיתי. 

ואני חשבתי שלנו יש תקווה.

האהבה נבנתה מהאמונה.  

וכשהפסקת להאמין האהבה 

התפוגגה.

_________________________________________________________________________________

ללא שם3/ אלין
איירה: אור אברמוביץ'


באת אלי בלי מלים. מסתכלת
על פניך היפים ואומרת: "אתה בשבילי כמו

השמש שזורחת", ובחוץ הכוכבים מאירים.

עיניך מחממות את גופי, ומבפנים לבי נמס.

עכשיו אני יודעת מה זאת אהבה:

אהבה היא כמו כדור גדול של רגשות

שאיתו כל אחד צריך לחיות.

מוציאה את ראשי מהחלון ומסתכלת, ואתה

בא ואומר: "את אחת ויחידה. בשנייה שאותך

הכרתי קרה דבר מוזר, כי לפני שניות הייתי

לך לזר, ועכשיו מחכה לראותך כל הזמן."

עכשיו אני יודעת מה זאת אהבה:

אהבה היא כמו כדור גדול של רגשות

שאיתו כל אחד צריך לחיות.

יושבים שנינו על הספה, חושבים מה יהיה 

איתנו בעתיד, כי לכל אחד מאיתנו יש את 

הכדור שלו, ואף אחד אינו יודע מה יש בליבו

של השני.

______________________________________________________________________________

העכבר והחתול/אושר
איירה:שקד לוין

מה היה קורה אם עכבר היה רודף אחרי חתול? החתול היה בורח. ואז העכבר תפס אותו. הם רבו. 

החתול ביקש מהעכבר שיפסיק להרביץ לו. מאז הם חברים.











"קול יוצר" הוא עיתון לנוער בתנועת תרבות שנועד לשמש במה לכל החניכים מרחבי הארץ ולקשר בין כל בתי היוצרים.

זו הבמה שלכם!

כל דבר שאתם רוצים לפרסם ולשתף עם שאר השותפים שלכם בתנועה - זה המקום. השיתוף בינינו הוא כלי אדיר, כלי שנוכל להשתמש בו כדי לתמוך ולעזור אחד לשני.

אז למה אתם מחכים?  






כתבו לנו! אתם מוזמנים לשלוח כתבות ויצירות למייל שלנו ואנו נדאג לפרסם אותן בהקדם האפשרי. ליצירת קשר: noar.tarbut@gmail.com


עורכים: עלינה גולדין, ליאור ויינר, מארה רנוב יעבץ, מאיה לוי.