דבר המערכת
"אבל הוא חזר ואמר, לאט-לאט, כאילו מדובר במשהו חשוב מאוד:
'בבקשה... צייר לי כבשה...' "
(הנסיך הקטן / אנטואן דה סנט-אכזיפרי)
שלום חברים וחברות,
חודש אוגוסט בעיצומו, ואנחנו מתנדנדים בין שני ארועים גדולים- פסטיבל כפיים השני, שהתרחש בשבוע שעבר, ותחילת שנת הפעילות הבאה בבתי היוצרים שלנו. לאור אירועים אלו, החלטנו להקדיש את הגיליון הנוכחי בעיקר לפסטיבל כפיים, ולדבר קצת על מה שחווינו באירוע המטורף הזה.
ואנו רוצים שבאמת נדבר. אנחנו עומדים בפתחה של שנה מורכבת, מעניינת ועמוסה בבתי היוצרים שלנו, ואנו רוצים לשמוע מה קורה אצלכם ולספר לכם מה קורה אצלנו. ואנו רוצים שתציירו לנו כבשה.
אפשר גם שיר, סיפור, כתבה, צילום, חוויה, הערה. ואנו רוצים שתגיבו, כבשים מצויירות דורשות הרבה תשומת לב.
דווקא עכשיו, כשהלחימה בדרום נמשכת מעל לחודש, והמצב בארץ קשה ומתוח, וגם בחיים שלנו לא הכל פשוט… דווקא עכשיו חשוב שנזכור להשאר ביחד, לדבר, להגיב ו... לצייר כבשים.
צור ניצור!
המיצג של איגי
חשוב להגיד שהמופע הוא של כולנו,
איגי עפולה
במסגרת הפעולות הגענו למסקנה שאנחנו רוצים לעלות שלב.
אחרי עבודה משותפת של שלוש שנים, רצינו לגעת בנושאים שמעט מאוד בני נוער או אנשים בכלל נוגעים בהם, נושאים שהם חלק מחיי היום יום שלנו... אז בחרנו להעלות מופע, שדרך כל החברים שלנו, המשפחה שלנו באיגי ותנועת תרבות המהממת רוקם עור וגידים.
אחרי עבודה משותפת של שלוש שנים, רצינו לגעת בנושאים שמעט מאוד בני נוער או אנשים בכלל נוגעים בהם, נושאים שהם חלק מחיי היום יום שלנו... אז בחרנו להעלות מופע, שדרך כל החברים שלנו, המשפחה שלנו באיגי ותנועת תרבות המהממת רוקם עור וגידים.
המופע הוא על הומופוביה וגזענות. היה לנו דיון רחב אם להתעסק גם בגזענות והגענו למסקנה שכל מיעוט שנפגע הוא דבר שחשוב לנו להתעסק בו וליצור סביבו, אז בחרנו לעשות את ההצגה דווקא על הגזען ועל ההומופוב לכל גווניהם. בחנו, ואנחנו עדיין בוחנים, את הצד הפוגע. התהליך עדיין מתרחש והוא קשה מאוד לכולנו - להיכנס ולהופיע כדמות פוגענית זאת חוויה מאתגרת. התהליך לא רק קשה, הוא גם מטורף ומיוחד: כולנו יחד, בני נוער בדראג על נעלי עקב משתעשעים כמורות ש-"לא גזעניות, פשוט לא מקבלות", או כנער רודף, במונולוג הגשר שעיבדנו, שמגלה שגם הוא בעצם בורח, בורח מהשונה ממנו. גם זה כיף, מאתגר ומטורף.
המטרה שלנו היא שכמה שיותר בני נוער יחשפו לתכנים הללו דרכנו ובכלל. הקבוצה הזאת היא בית לכל מי שנמצא בה, ולכן רצינו להציג ולהראות את התהליך הזה, את התהליך שעברנו בבית, באיגי ובחוץ, כל הלהטב"ים ובכלל .
כפיים.
מחיאות רועשות ברקע
כזמזום מופלא
וסימן של אושר.
מחיאות רועשות ברקע
כזמזום מופלא
וסימן של אושר.
כפיים
נשמעות סביב
ומסמלות
שעשית משהו
שגרם להם
להרגיש.
נשמעות סביב
ומסמלות
שעשית משהו
שגרם להם
להרגיש.
חיוכים
עולים מהקהל
מנצנצים באפלה
ותחושת הגאווה
מציפה.
זה בזכותך.
עולים מהקהל
מנצנצים באפלה
ותחושת הגאווה
מציפה.
זה בזכותך.
כפיים.
ואתה יודע
עמוק בפנים
שעשית משהו
טוב.
ואתה יודע
עמוק בפנים
שעשית משהו
טוב.
המיצג של בית היוצרים נתניה - "המקלט"
במיצג שהכנו עולים לבמה שלושה אמנים בתחומי אמנות שונים: צייר, רקדנית ושחקנית תיאטרון. שלושת האמנים יוצרים את האומנות שלהם, כל אחד כלפי עצמו. מאוחר יותר, כל אחד מהם שם לב אחד לשני, ובתגובה הם נעשים תחרותיים יותר.
העלילה מסתבכת עוד יותר, כאשר אחת מהאמנים יוצאת החוצה ומחליפה דמות - לובשת חליפה, לוקחת חבל ומתחילה לקשור את שאר האמנים.
תהליך היצירה שלנו עבר תהפוכות. תחילה, עבדנו על שתי סצנות מתוך "מישהו לרוץ איתו". העבודה עליהן לא הלהיבה אותנו במיוחד, לכן בשבוע של פסטיבל כפיים החלטנו להכין מיצג חדש. במשך יום שלם, מהבוקר עד הערב, עשינו חזרות על סצנה חדשה, מופשטת יותר.
העבודה על משהו חדש ריגשה את כולנו. הרגשתי שהסצנה הזו חיברה אותנו לבית היוצרים שלנו מחדש, אחרי תקופה שבה היינו חצי רגל בפנים וחצי רגל בחוץ.
ברוך שעשני אשה
בבוקר הופיעו על הבמה האינטימית לילך קורן ומעיין צפריר עם קטע הספוקן וורד שלהן "ברוך שעשני אשה".
הקטע עוסק בחוויה הנשית בחברה שלנו. מהטרדות הרחוב, דרך השירים במועדונים ועד לדימוי הגוף, לילך ומעיין מצליחות להעביר ביקורת נוקבת בקטע מבריק, הומוריסטי ומעורר תקווה.
אני גאה שזכיתי לצעוק איתן ועם הקהל "ברוך שעשני אשה".
למי שפספס, ניתן לצפות בקטע ממש כאן:
ברוך שעשני אשה
אני גאה שזכיתי לצעוק איתן ועם הקהל "ברוך שעשני אשה".
למי שפספס, ניתן לצפות בקטע ממש כאן:
ברוך שעשני אשה
מרחב תגובה
מרחב תגובה הוא חלל שבתוכו יש מספר תוצרים אמנותיים המתייחסים ומגיבים לשאלה או לתוכן מסויים. מאחורי ההגדרה הכללית והיבשה הזו, מסתתרות יצירות נפלאות, רגישות וביקורתיות שזכיתי לקחת בהן חלק בשבועות האחרונים, בעיקר במהלך ה"חלוץ" ו"כפיים". בקטע זה אספר על שני מרחבי תגובה שלקחתי בהם חלק. אחד כיוצרת ואחד כצופה.
במהלך היום הרביעי בחלוץ, הכינו קבוצות י"א וי"ב בחלוץ מרחבי תגובה בעקבות התכנים שעסקנו בהם בחלוץ: גזענות, חלוציות, הקשר בין האדם לארץ וכמובן - קבוצה.
הקבוצה שלי עצבה את מרחב התגובה בתור התחנה המרכזית בת"א, כאשר כל חבר בקבוצה גלם דמות מחיי התחנה: קבצנית, עוברת אורח, שיכור, עולה חדשה, מוכר, שומר... על קירות התחנה נתלו ציורים שיצרנו במהלך סדנת הציור עם רעי. בדקות הראשונות של המרחב, הסתובבנו ברחבי החדר, נפגשנו זה עם זו בתור הדמויות שלנו והקראנו קטעים שכתבנו במהלך החלוץ. לאחר מכן, שוחחנו עם חברי הקבוצות האחרות והסברנו על התהליך שעברנו. בהמשך הערב ביקרנו גם במרחבי התגובה של הקבוצות האחרות, שהיו שונים מאוד מהמרחב שלנו, למרות התהליך הדומה שעברנו.
בקבוצה אחת היה דיאלוג שהתבסס על "שלהי המאה" של שימבורסקה, רשת חלומות ושאלות, ציור של חייל שמנגן על טנק, ושיר מולחן על איש לבן עם צל שחור (של חוה אלברשטיין). היה בה גם מיצב של אנשים שאוכלים על ציור שמציג אלימות וטרור.
בקבוצה שנייה היה פסל חי של "הכלא הדרום תל אביבי" שמוקף בכסאות עבור עוברים ושבים. היו בה גם שאלות, וקטע ראפ שהציג אותן, וציור על אדם שנקרע בין תרבויות.
בקבוצה שלישית היו כמה שירים, סיפור על ימין ושמאל, ציור על ילדות, וציור מטלטל ממש שמציג את המהפכן כאטלס, האיש שסוחב על גבו עולם שלם, ובעולמו של המהפכן, האנשים הרגילים הם בניינים.
ב"כפיים" זכיתי להכנס למרחב התגובה של שקד ורוני מגרעין "שחקי". המרחב עסק במלחמה מנקודת מבט אזרחית-נשית. הוא מוקם בכיפה גיאודזית, שבתוכה נתלו חבלים ועליהם מגבות ושירים של שקד. על הקירות הוקרנו תצלומים של רוני. לאחר כמה דקות של הסתובבות חופשית התיישבנו והאזנו לשקד שהקריאה את השיר, בזמן שרוני משחקת את הדמות, ממרקת, נעה בקדחתניות, מסירה אבק בלתי נראה, מביטה באילמות בזוועות הטלוויזיה שבראשה. לאחר הקטע, התיישבנו לשיחה על המרחב. דיברנו על התחושות שלנו, מול המלחמה הזו. על הניסיון למצוא בטחון בבתים שלנו, ולהתנתק ממה שאנחנו רואים בטלוויזיה. על תחושת הקטנות וחוסר האונים.
במצב ההזוי הזה שאנחנו חיים בו כרגע, טוב שיש לנו מרחבי תגובה. חללים קטנים, שמוכנים להכיל את היצירה והכאב והפחדים שלנו, ושאפשר לדבר בתוכם.
כפיים / גל אדם
בואו ונמחא כפיים,
לכמה רגעים,
שנראים לי חשובים.
ששווה לזכור, ולהיזכר,
בעוד כמה שנים.
שנראים לי חשובים.
ששווה לזכור, ולהיזכר,
בעוד כמה שנים.
הרגע שהגענו,
רואים שוב אנשים שמכירים,
הכרתם במחנות קודמים,
או שלא נפגשתם בחיים.
ומתחבקים, ונזכרים
ברגעים שלכם ביחד, ברגעים הטובים.
רואים שוב אנשים שמכירים,
הכרתם במחנות קודמים,
או שלא נפגשתם בחיים.
ומתחבקים, ונזכרים
ברגעים שלכם ביחד, ברגעים הטובים.
הרגע של ההופעות (והסדנאות),
עבדנו עליהם חודשים או שבועות.
אבל זה לא משנה,
כשכולם רואים.
ונזכרים ברגעים של העבודה,
כשכולם כפיים מוחאים.
עבדנו עליהם חודשים או שבועות.
אבל זה לא משנה,
כשכולם רואים.
ונזכרים ברגעים של העבודה,
כשכולם כפיים מוחאים.
הרגע שכולנו ישבנו בבמה הפתוחה.
ובין שיר לשיר, בין מנגינה למנגינה,
השמש זרחה. ופתאום מגיעה ההרגשה,
שהלילה עבר יותר מידי מהר.
יושבים מול הזריחה, וגם רוקדים במסיבה,
ונזכרים שקיווינו שהלילה לא ייגמר.
ובין שיר לשיר, בין מנגינה למנגינה,
השמש זרחה. ופתאום מגיעה ההרגשה,
שהלילה עבר יותר מידי מהר.
יושבים מול הזריחה, וגם רוקדים במסיבה,
ונזכרים שקיווינו שהלילה לא ייגמר.
הרגע שנפרדנו,
אחרי לילה ללא שינה.
עולים על האוטובוסים, חולמים על המיטה.
מתחבקים שוב, הפעם נפרדים.
נזכרים בכל הלילה שעבר,
נזכרים בכל הרגעים היפים.
אחרי לילה ללא שינה.
עולים על האוטובוסים, חולמים על המיטה.
מתחבקים שוב, הפעם נפרדים.
נזכרים בכל הלילה שעבר,
נזכרים בכל הרגעים היפים.
בואו ונמחא כפיים,
לכמה רגעים,
שנראים לי חשובים.
ששווה לזכור, ולהיזכר,
בעוד כמה שנים.
לכמה רגעים,
שנראים לי חשובים.
ששווה לזכור, ולהיזכר,
בעוד כמה שנים.
המעון של פסח
מה הקשר בין סוף אוגוסט לבין פסח, שזה בכלל באפריל, ואיפה משתלב מעון בכל הסיפור?
בואו נבהיר קצת את העיניינים: המעון של פסח זהו שם של הצגה, שמועלית על ידי קבוצת תיאטרון של בית היוצרים כפר יונה.
בחודשים האחרונים,הקבוצה עובדת על מחזה באורך מלא, "המעון של פסח", אשר מבוסס על הספר המצליח "מישהו לרוץ איתו".
הצגה זאת תוצג ב-28.8, יום חמישי בערב במועדון הנוער כפר יונה (הדרים 21), כניסה בתשלום סמלי של עשרה שקלים.
תקציר על העלילה למי שלא מכיר-המחזה מספר על נערה מתבגרת בשם תמר,אשר יוצאת למסע חיפוש אחר אחיה אשר ברח מהבית,בעקבות שיחת טלפון בה סיפר לה אשר הוא מוחזק במקום הנקרא "מעון האמנים של פסח" ומבקש ממנה שתבוא להצילו.
תמר נסחפת למערבולת של המעון, ומוצאת את עצמה מוחזקת בו בעצמה, בתנאים מחפירים.
את השאר תצטרכו לגלות בהצגה.
בהצגה משחקים חמישה שחקנים מרכזיים: ניב מאירסון, יובל שפר, יובל וייס, חן ויין, גיא דיבון, ועוד מספר ניצבים.
את ההצגה עיבדה וביימה שלי, המדריכה של הקבוצה.
הקבוצה היא בעלת נסיון רב בהופעות. הם הציגו קטעים קצרים בהופעות של בית היוצרים,אך זוהי ההצגה הראשונה שלהם באורך מלא.
אחת מהתמונות בהצגה הוצגה בפסטיבל כפיים בטבריה, ובנוסף הוצגה מול בית היוצרים של כפר יונה.
אנחנו מזמינים אתכם,חברי תנועת תרבות מכל הארץ,לבוא לצפות בהצגה שלנו,הנאה מובטחת.
"אש על הכנרת"
מחוויות קבוצת הריקוד של חן בפסטיבל כפיים
אני רוצה לשתף אתכם בחוויה עם החניכות שלי . אני מדריכה קבוצת חניכות בנות כיתות ו'-ח, ועושה להן חוג היפ הופ פעם בשבוע. הכל התחיל ממחנה פסח, בו דיברנו על אי שיוויון כלכלי בחברה, ומשם צמח הרעיון לעשות חוג ריקוד לבנות בשכונה שלי שאין להן כסף לחוגים, ובעצם לאזן את הפער. לקראת כפיים, המדריכה שלי לינור ואני העלינו רעיון שנתחיל להרכיב כוריאוגרפיה לכפיים, נלמד את הבנות ונופיע. התהליך היה ממש קשה, החניכות ויתרו לעצמן ישר כשלא הצליחו תנועה אחת, וכל חניכה משפיעה על השנייה. היו גם תחרותיות, איחורים וחוסר רצון לקחת אחריות. בהתחלה הייתי בשוק ולא ידעתי איך להתמודד עם כל העניין, אבדתי עצות. אבל לא ויתרתי, ובסופו של דבר הזמן לימד אותי והחזרות הפכו ליותר חוויתיות ומעניינות. החניכות התלהבו, נהנו והתחילו לעשות חזרות בבית על דעת עצמן ולשתף אותי בחוויות שהן עוברות ביום יום, וזה פשוט גרם לי אושר. ביום של המופע הייתי לחוצה יותר מהחניכות, עשיתי להן שיחות עידוד והכנה, ובעצם ניסיתי לעודד את עצמי ולהוציא את עצמי מהלחץ. חששתי שהן ישכחו את התנועות ויתאכזבו או שהן יתביישו ולא ירקדו, והיו לי המון חששות. בסופו של דבר כשירדתי איתן מהבמה אחרי המופע והתחבקנו, זו הייתה הרגשה מדהימה של "הצלחתי!". גרמתי לבנות האלה לעסוק בדבר שהן אוהבות, לא לוותר לעצמן, לשאוף רחוק ולבטא את עצמן בדרך הכי טובה שיש - שזו האומנות. ובשביל החיוך והחיבוק שלהן כל התקופה הקשה הזאת הייתה בדיחה! ובעצם אני רוצה לפנות כאן לכל המדריכים הצעירים ולכל החניכים שעברו את "מסע עלייה", ולחזק אותם שאם קצת קשה במהלך ההדרכה, ולא רואים את האור בקצה המנהרה, צריכים להלחם ולהאמין.
בסופו של דבר אין דבר העומד בפני הרצון , אם אני הצלחתי כולם יכולים להצליח.
בסופו של דבר אין דבר העומד בפני הרצון , אם אני הצלחתי כולם יכולים להצליח.
אלבום מוזיקה ייחודי של תנועת תרבות יוצא לדרך!
בתנועת תרבות החליטו - הגיע הזמן לאלבום מוזיקה בחסות התנועה! כדי להפיק את האלבום, התנועה מחפשת זמרים ויוצרים שיקליטו שירים. ההקלטות יתבצעו באולפן בעכו.
כמו כן, לכל אלבום דרושה עטיפה מקורית!
אנחנו מזמינים אתכם לנסות לצייר את עטיפת האלבום, ואולי העטיפה שציירתם תיבחר.
אנחנו מזמינים אתכם לנסות לצייר את עטיפת האלבום, ואולי העטיפה שציירתם תיבחר.
אם אתם חושבים שאתם מתאימים - צרו קשר:
יובל גרודה 0549916233
יובל גרודה 0549916233
שרית יהודאי 052682827
אז מה מחכה לנו?
- כניסת גרעיני שנת השירות לערים!
- הצגה באורך מלא בכפר יונה - "מישהו לרוץ איתו": 28.08 בשעה 19:30.
- "מפצחים תרבות" פסטיבל אומנויות בעפולה: 06.09 בשעה 16:00.
"קול יוצר" הוא עיתון לנוער בתנועת תרבות שנועד לשמש במה לכל החניכים מרחבי הארץ ולקשר בין כל בתי היוצרים.
זו הבמה שלכם!
כל דבר שאתם רוצים לפרסם ולשתף עם שאר השותפים שלכם בתנועה - זה המקום. השיתוף בינינו הוא כלי אדיר, כלי שנוכל להשתמש בו כדי לתמוך ולעזור אחד לשני.
אז למה אתם מחכים?
כתבו לנו! אתם מוזמנים לשלוח כתבות ויצירות למייל שלנו ואנו נדאג לפרסם אותן בהקדם האפשרי. ליצירת קשר: noar.tarbut@gmail.com
עורכים: ליאור ויינר, עלינה גולדין, בלה ליטבק.
קרדיט צילום: הילה מיכאלי, בילו קורל, צוות לוגיסטיקה פסטיבל כפיים.
קרדיט צילום: הילה מיכאלי, בילו קורל, צוות לוגיסטיקה פסטיבל כפיים.
